שי שני נ' ברוקס אוטומיישו (ישראל) בע"מ - פסקדין

פסק דין

מבוא

1.לפנינו תביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים ופדיון חופשה שנתית. פיצויי הפיטורים מתייחסים לתקופת עבודה בה עבד התובע בחברה זרה בארה"ב, שהיא חברת האם של חברה ישראלית – היא הנתבעת, בה עבד התובע לפני עבודתו בחו"ל ואחריה. התובע ביקש לראות בעבודתו בשתי החברות רצף אחד שבסיומו הוא זכאי לפיצויי פיטורים בגין כל תקופת העבודה.

2.הנתבעת הינה חברת בת של חברה אמריקאית, בשם "פי.אר.איי.אוטומושיין אינק", המייצרת ציוד אוטומציה ורובוטיקה למפעלים גדולים (להלן - "הנתבעת"). הציוד מסופק למפעלים ברחבי העולם וביניהם לחברת אינטל בקרית גת. בשל כך הוקם מערך שרות מקומי בישראל באמצעות חברת בת שנקראה פי.אר.איי (ישראל) בע"מ. חברה זו סיפקה שרות לציוד שנרכש ע"י אינטל וחברות נוספות שרכשו ציוד אוטומציה. עם מיזוגה של החברה האמריקאית עם חברת ברוקס אוטו מיישן שונה שם החברה בארץ ל"ברוקס אוטומשיין (ישראל) בע"מ" (היא הנתבעת).

3.בתחילה העסיקה הנתבעת את מהנדסי השרות באמצעות חברת כח אדם, והחל מ- 12/7/99 מועסקים המהנדסים באופן ישיר ע"י הנתבעת ובכלל זה גם התובע.

4.התובע הפסיק לעבוד אצל הנתבעת ב- 30/4/01. החל מחודש מאי 2001 ועד יוני 2006 התובע עבר לארה"ב שם עבד בחברת האם. התובע שב לארץ בחודש יוני 2006 והחל לעבוד אצל הנתבעת עד 31/12/08 שאז פוטר. (מכתב הפיטורים צורף כנספח ג' לכתב התביעה).

טענות הצדדים

5.התובע טוען כי חברת האם שולטת בנתבעת באופן מוחלט ומכתיבה לה את התנהלותה. מדובר בגוף אחד השולט לחלוטין בגוף השני, ועל כן קיימת זהות מוחלטת בין שני הגופים. מנהל הנתבעת סיכם את תנאי עבודתו של התובע בחברת האם, והיה מעורב בתהליך המעבר של התובע לארה"ב. כשהתובע חזר לארץ, הוא ביצע את עבודתו בחו"ל כשהוא עובד של הנתבעת, קיבל הוראות מעובד של חברת האם היושב בגרמניה, ושכרו שודרג ע"י חברת האם.

בכל אלו יש כדי ללמד על קיומה של זיקה בין שתי החברות שבאה לידי ביטוי בהיותן שלובות זו בזו משל היו חברה אחת.

המעבר של התובע לארה"ב משקף רציפות בהעסקה, ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים גם בגין תקופת עבודתו זו. באשר לימי החופשה להם טוען התובע, נטען כי הנתבעת לא הוכיחה שלא עבד בתקופת ההודעה המוקדמת, וכן לא הציגה פנקס חופשה. מכאן שיש לזכות התובע ב- 18 ימי חופשה.

6.הנתבעת טוענת כי הנסיעה לחו"ל היתה ביוזמת התובע ועל כן אין לראות בתקופת עבודתו בחו"ל חלק מעבודתו בנתבעת. התובע ניהל מו"מ ישיר מול חברת האם, ללא קשר לנתבעת. עם סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת, נערך לו גמר חשבון. בתקופת עבודתו בחברת האם בארה"ב, לא היתה כל זיקה בין הנתבעת לתובע.

כאשר התובע סיים לעובד בחברת האם, פנה לחברות שונות בארץ לצורך עבודה אצלן, ולבסוף החל לעבוד אצל הנתבעת. בכל אלו יש ללמד כי מדובר בחברות נפרדות לחלוטין ואין זהות בין המעבידים.

באשר לחופשה, טוענת הנתבעת, כי מנכ"ל הנתבעת הציע לתובע להמשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, אך הוא בחר שלא לעבוד ולשהות בחופשה.

מאחר והתובע לא עבד, יש לקזז מכל סכום שיגיע לתובע שווי הרכב והשימוש בטלפון הסלולרי שהנתבעת העמידה לרשותו.

הכרעה

7.הכלל שינחה אותנו בבואנו להכריע בתיק זה הוא – עצם היותה של חברה חלק מאשכול חברות, אינו מקנה לעובד זכות לקבל כספים, הן מחברת האם והן מחברת הבית, על יסוד העיקרון של ההפרדה המשפטית הקיים בין החברות. יחד עם זאת, לאור תופעות שליליות הכרוכות בניהול אשכול חברות, תוך רגישות לנסיבות עובדתיות המתקיימות בקונצרנים רבים, מגמת בית הדין היא לקבוע בנסיבות מסויימות כי יחסי קרבה בין חברות לבין בעלי שליטה יכולים לשמש בסיס להרמת מסך ביניהם.

כך נקבע כי ניתן להרים את המסך של אשכול חברות ולקבוע קיומם של מעסיקים במשותף במקרה שקיימים :

א.חוסר תום לב מטעם המעסיקה.

ב.ערבוב נכסים, לרבות שימוש בנכסים שלא לצורכי החברה או העברת נכסים כדי להתחמק מתשלום חובותיה.

ג.מעשים פליליים.